החלטה בתיק ת"א 32031/05

מונחת בפני בקשת המבקש (הנתבע) לסילוק התביעה שהגישה המשיבה (התובעת) כנגדו בת.א. 32031/05 (להלן גם-"התביעה") על הסף, מן הטעם שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירורה. אין חולק, כי לבית המשפט בישראל קמה סמכות בינלאומית לדון בתביעה, כיוון שלמבקש הומצאה התביעה, כשהוא בתוך תחומי המדינה.

השאלה הצריכה הכרעה בענייננו היא אם ראוי הוא שבית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו ולא ייזקק לתביעה, מחמת כך שבית המשפט בישראל איננו מקום מתאים לקיום ההתדיינות.

תמצית העובדות וההליכים

• 1.          ביום 7.6.05 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקש. על-פי המתואר בכתב התביעה, המשיבה, המבקש ויצרן בגדים מצרפת העונה לשם ז'אן מארק פיליפ (להלן- "היצרן הצרפתי") ניהלו משא ומתן לשם הקמת שותפות לשיווק בגדי נשים במידות גדולות. שותפות זו נועדה להתקיים במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הבסיס לשותפות הונח בפגישות ובשיחות אשר קיימו המשיבה והמבקש בישראל. לקראת הקמת השותפות והפעלתה, היה כל צד אמור להעביר השקעה ראשונית בסכום של 15,000$, אשר באמצעותה הייתה אמורה השותפות להתחיל בפעילותה (להלן-"הכספים"). לפי הטענה, המשא ומתן בין הצדדים לא צלח והשותפות לא יצאה אל הפועל. משכך, פנתה המשיבה אל המבקש בדרישה שיחזיר לה את הכספים שהעבירה.

משסירב המבקש לעשות כן, הגישה המשיבה תביעה לחייב את המבקש להחזיר לה את הכספים, אשר ערכם בשקלים ביום הגשת התביעה הוא 65,595 ש"ח. עילות התביעה נסמכו על עוולת הגזל (ס' 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) ועל עילות מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט.

• 2.          כאמור, כתב התביעה הומצא למבקש בישראל. הוא נמסר לו ביום 14.6.05, בעודו שוהה בבית אחיו ברמת גן (ראו: דו"ח מסירה, נספח ת1 לכתב התביעה המתוקן).

• 3.          בעקבות התביעה, הגיש המבקש בקשה לדחות או למחוק את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית (כך!) ולחלופין בשל כך שבית המשפט בישראל אינו "הפורום הנאות" או "הטבעי" לדון בתביעה (בש"א 169815/05, להלן-"הבקשה"). הבקשה נתמכה בתצהיר המבקש.

• 4.          מספר ימים לאחר הגשת הבקשה, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה. לאחר עיון בבקשה, בתגובת המבקש (הוא המשיב באותה בקשה) ובתצהיר המשיבה מיום 8.12.05, החלטתי לאפשר למשיבה לתקן את כתב התביעה.  

• 5.          לפי המתואר בכתב התביעה המתוקן, הכירה המשיבה את המבקש בהיותו בארצות הברית והיא בישראל, דרך אתר אינטרנט למטרות היכרות. במהלך ההיכרות, סיפר המבקש למשיבה כי הוא אזרח ישראל שחי בארצות הברית מזה שנים רבות. בעבר היה המבקש נהג מונית בישראל וכעת הוא איש עסקים. המבקש הציג את עצמו כמי שיש לו רכוש בארץ. בנוסף, סיפר המבקש למשיבה כי יש לו משפחה מדרגה ראשונה בישראל: בן, נכדים, אב מבוגר וכן אח. המבקש הוסיף וסיפר למשיבה כי הוא מגיע לישראל לעתים תכופות ביותר. לדבריו, בנו עובד בחברת תעופה אמריקאית, דבר המאפשר לו לקבל כרטיסי טיסה ללא תשלום. המשיבה סיפרה למבקש כי היא עוסקת שנים רבות בענף האופנה וכי בשש השנים האחרונות היא מייבאת ארצה בגדי נשים במידות גדולות. עיקר היבוא נעשה מהיצרן הצרפתי.

• 6.          בחודש אוגוסט שנת 2004, הגיע המבקש לישראל (להלן- "הפגישה בישראל"). במהלך ביקור זה נפגשו המבקש והמשיבה מספר פעמים. חלק מן הפגישות נערכו ביניהם בלבד. חלקן התקיימו בנוכחות חבריה של המשיבה. באותן פגישות, סיפרה המשיבה למבקש על העסק אותו היא מנהלת. לדברי המשיבה, אמר לה המבקש כי עסק כזה יכול להצליח מאוד בארצות הברית. המבקש הוסיף כי אם המשיבה והיצרן הצרפתי יסכימו לצרף אותו לעסק, הוא יקדיש את כל מרצו ומאמציו לשם קידומו. או-אז, התקשרה המשיבה מביתה בתל אביב ליצרן הצרפתי, בנוכחות המבקש, וסיפרה לו על המבקש ועל העניין שהוא מגלה בפתיחת עסק דומה לזה שיש לה בישראל, בארצות הברית. בסיום השיחה יזמה המשיבה פגישה משולשת בצרפת, בינה ובין המבקש והיצרן הצרפתי.

• 7.          המבקש שב לארצות הברית. לאחר זמן מה נפגשו המשיבה והמבקש עם היצרן הצרפתי בצרפת (להלן-"הפגישה בצרפת"). באותה פגישה, הסתייג היצרן הצרפתי מן המבקש, אולם המשיבה שכנעה אותו לתת למבקש הזדמנות להוכיח את עצמו. היצרן הצרפתי הדגיש בפני המבקש, כי הוא סומך על המשיבה וכי היא זו שתהיה אחראית על ניהול ה"פרויקט" מישראל. בעצם מרכז העניינים יהיה בישראל בידי המשיבה. המשיבה, המבקש והיצרן הצרפתי קבעו להיפגש בארצות הברית בחודש אוקטובר שנת 2004, כאשר עד למועד זה נדרש המבקש לערוך עבודת הכנה שיווקית.

• 8.          באמצע חודש אוקטובר שנת 2004 נפגשו המשיבה, המבקש והיצרן הצרפתי בארצות הברית(להלן-"הפגישה בארצות הברית"). באותה פגישה פתחו הם בעיר קווינס חשבון בנק על שם השותפות. הצדדים לשותפות קבעו ביניהם כי כל צד יעביר לחשבון סכום של 15,000$ כהשקעה ראשונית אשר באמצעותה הייתה אמורה השותפות להתחיל בפעילותה. המשיבה מטעימה כי המבקש התעקש שהצדדים יפנו לרואה חשבון ולעורך דין שהוא מכיר אישית וכי המבקש סירב בכל תוקף לקבל הסכם שותפות שניסח עורך דין מטעם היצרן הצרפתי.
• 9.          כדי לקדם את העסק ולהיחשף לשוק האמריקאי החליטו השותפים כי עליהם להשתתף בתערוכת אופנה בינלאומית במנהטן, אשר תיערך בחודש ינואר שנת 2005 (להלן-"התערוכה"). השותפים חילקו ביניהם את העבודה באופן הבא: המבקש נדרש לבצע הכנות לוגיסטיות לתערוכה; המשיבה נסעה לצרפת להכין את הקולקציה; היצרן הצרפתי ייצר והכין את כל פרטי הלבוש אותם עיצב יחד עם המשיבה.

• 10.      בחודש ינואר שנת 2005, לקראת התערוכה, נסעה המשיבה לארצות הברית כדי לפגוש שם את המבקש והיצרן הצרפתי. מיד עם הגעתה, נוכחה המשיבה לדעת כי המבקש לא עשה את ההכנות לתערוכה שהתבקש והבטיח לעשות. בדלית ברירה, נאלצה המשיבה לעשות את כל מה שהיה על המבקש לעשות. בשלושת ימי התערוכה עבדה המשיבה מבוקר עד ערב יחד עם עובדות מטעם היצרן הצרפתי. המבקש, לעומת זאת, לא עמד בציפיות ובדרישות העבודה. בזמן התערוכה הגיעו מתעניינים רבים ואף היו לקוחות שביצעו הזמנות מדגמים שהוצגו בתערוכה.

• 11.      מיד עם סיום התערוכה הוברר למשיבה וליצרן הצרפתי כי המבקש משך את כל הכספים שהופקדו בחשבון הבנק על שם השותפות, בלא ליידעם. בנוסף, לקח המבקש את כל המודלים ששלח היצרן הצרפתי והיו מיועדים לתצוגה ולהזמנות בתערוכה. במצב דברים זה, הודיעה המשיבה ליצרן הצרפתי כי אינה מעוניינת להמשיך את קשרי המסחר עם המבקש. גם היצרן הצרפתי הגיע למסקנה זו.

• 12.      בכתב התביעה המתוקן עתרה המשיבה לחייב את המבקש בסכום של 134,935 ש"ח (נכון ליום 7.11.05). סכום זה מורכב מן הרכיבים הבאים:

א.     השבת כספים בסך 65,595 ש"ח, אותם גזל, לפי הטענה, המבקש מן המשיבה;

ב.     רווח בסך 21,840 ש"ח אותו המשיבה הייתה אמורה לקבל אילו הסחורה שהוזמנה על ידי לקוחות שונים בתערוכה, הייתה מסופקת;

ג.     פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ש"ח;